Composing Community
Global Organization
תקשורת רפלקסיבית – רספונסיבית דרך תודעה מוזיקלית
מהי גישת הפלייגראונד
(ALP/Playground)
מאת: קרן רוזנבאום
לינק למאמר
...טיול אוזניים
עצמי עיניים/ הקשיבי הכי רחוק שתוכלי
...ועוד קצת הלאה
הקשיבי הכי קרוב שתוכלי
...ועוד קצת קרוב
תני לאוזניים לטייל הכי רחוק - הכי קרוב
תני תשומת לב לאופן הטיול
!תפתיעי את עצמך
מהר - לאט, לעצור - להתחיל, למעלה - למטה
להיפרד - להצטרף, הכי רחוק - הכי קרוב
וכל מה שביניהן…
?מה אומרים
הסדנא היא אחת החוויות המעולות שחוויתי לאחרונה, ובכלל כמטפלת במוזיקה. עשירה בכלים פרקטיים ומעשיים להנחיית קבוצות עם כמה שפחות מילים... בעולמות הטיפול לפעמים יש לנו תחושה שצריך כל כך הרבה הכנה מראש, בטיפול במוזיקה אנחנו נצמדים לכלי נגינה שלנו (״חייבים פסנתר״ חייבים סביבה ניטרלית מרעשים) אנחנו יכולים להיזכר שמוזיקה היא יחסים בין רעש לשקט, בין מתח להרפיה וברגע שכל דבר הוא הזמנה ליצירת יחסים וכל מרחב זמן ותנאים מאפשר ליצור יחד מתוך משחק יש לזה כוח עצום לאפשר לנו לדייק כל כלי שנביא ולהפוך את המפגש להזדמנות - מיכל שליין, תרפיה במוסיקה ותנועה
תוך כדי משחק עם תרגילי ALP, הצלחתי לבנות מיומנות של הקשבה רפלקסיבית וליישם אותה במשימות יומיומיות... זה עזר לי לממש את החוזקות שלי כיזמית יועצת ולממש את האינטראקציה שיש לי עם שלי לקוחות וכיצד להמשיך לפתח אותם
international קתרינה נייברג, אונטולוגית ראשית באיקאה
קרן רוזנבאום לומדת ומלמדת הקשבה כבר 30 שנה פשוט כי היא מאמינה שהמהות של ״לחיות״ זה לעשות כיף ביחד. ובשביל זה חייבים להקשיב :) הגישה שפיתחה דרך חושים ומחשבה, הכלים שהמציאה דרך סאונד וטכנולוגיה והאהבה המתפרצת שלה לבני אדם ולחיים, פותחים אופק פנימי וחיצוני בכל משתתף ושופכים אור, יצירתיות, שמחה ואינטימיות לא משנה באיזה מרחב הם מתבטאים - חינוך, טיפול, עסקים, ילדים, מבוגרים, אומנים, לא משנה. בכלל. איך זה לא משנה? כי היא עובדת עם מה שכבר יש וכמו שאמרתי, אותו חיבור הוא מנת חלקנו. יש אותו. ככל שנרבה להתאמן על הקשבה וביטוי חוצה הבנות, ככל שנסכים להתקלף מציניות ופחד לשחק, ככל שנעמיק את הידיעה שכולנו יחד בסירה הזו ונבקש להתקרב למציאות כפי שהיא ואל אנשים כפי שהם - כך נהלך בעולם בטוחים יותר, שמחים יותר ואלימים פחות. ואת המסה הקריטית, שום דבר לא יכול לעצור. אז זה עלינו. פשוט ככה
נועה גולן, הסיפור האינטואיטיבי
״…כשהגענו לכיכר היו מלא דברים שהסיחו את דעתנו: אנחנו כקבוצה מנסים לדבר ולהקשיב אחד לשני, פתאום מכונית לניקוי הרחוב, פתאום משאית חולפת, קדיחות דפיקות. איך אפשר להקשיב לכל זה? איך אפשר להכיל את כל זה? איך אפשר לשנות את חווית המתקפה כאשר אין לנו שום שליטה על הרעשנים השונים, על העולם? לכאורה, ברגע שהבנו שהאוזן שלנו אינה פסיבית ביחס למרחב הנשמע, יכולנו פשוט "לסגור את התריס" ולהתרכז במה שחשוב לנו כרגע. אולם אז היינו מוותרים על כל המוזיקה, והדבר החשוב שהיא מביאה עם עצמה - משחקיות אינסופית. מה שהיה לנו חשוב לעבור, ולהתנסות בו ביחד איתכם, זה את האפשרות לייצר מודולציה של המציאות הנשמעת דרך הקשבה, וחשוב מכך, לרתום את אותה הוויה כאוטית, המתפרצת לכל עבר, לטובת היצירה הקטנה שלנו. לנצח, מקבל משמעות אחרת לחלוטין בקונטקסט הזה. זה אינו המנצח מול המפסיד. לנצח בעולם המוזיקה זה להיות מסוגל לקחת חלק ביצירה של מרחב בו פרטים שונים ונפרדים הופכים להיות שותפים. במרחב הזה כולנו שווים במידה, כולנו חשובים במידה, כולנו רועשים ושקטים במידה. במרחב הפתוח הזה רעשים חדשים, אורחים ומהגרים, הופכים להיות רצויים, כי כל אחד מביא טעם חדש ועניין למשחק. לנצח זה להמשיך את המשחק גם כשכבר כל המרחב השתנה, ואיננו יותר בסדנא, אלא בחזרה לשגרת העבודה ויומיום. לנצח זה לזכור לרגע לקווצ'ץ נייר ולהקשיב. לטייל עם האוזניים. לחלוק את האפשרות הזו עם חבר״
דר גיא דוביוס, מתוך סדנה לאנשי חינוך בספריה המוסיקלית מרכז פליציה בתל אביב